<h1>סמ"ג לאוין סימן קל"ח</h1>
<h2>דף עד.</h2>
כל חלב שור וכבש ועז לא תאכלו, מקרא זה כתוב בפרשת צו (ויקרא ז' כ"ג), ותניא בתורת כהנים (פרשתא י' ה"ג) שור (או) [ו]כשב (או) [ו]עז פרט לבהמה טמאה לחיה ולעופות, והאוכל כזית חלב במזיד ענוש כרת בשוגג מביא חטאת קבועה (רמב"ם מאכ"א פ"ז הל' א'), ועוד שנינו שם בברייתא פחות מכזית שאינו בכלל עונש יכול לא יהא בכלל אזהרה תלמוד לומר כל חלב, וברייתא זאת היא סייעתא לר' יוחנן שאומר חצי שיעור אסור מן התורה בפרק אחרון דמסכת יומא (ע"ד א'), (יראים סי' מ"ז). שנינו בתורת כהנים (שם ה"ט) כי כל אוכל חלב מן הבהמה אשר יקריבו ממנה קרבן לה' (ויקרא ז' כ"ה) אין לי אלא חלב תמימים הראויין ליקרב חלב בעלי מומין מניין תלמוד לומר מן הבהמה חלב חולין מניין תלמוד לומר כי כל אוכל חלב [ונכרתה] אם כן למה נאמר אשר יקריבו ללמדך שדווקא חלב שכמותו כשר ליקרב אסרתי לך יצא חלב שעל גבי דפנות עד כאן דברי הברייתא, ונראה שמה שהוצרך למעט חלב שעל גבי דפנות זהו לפי שהוא דומה לשאר חלב גמור שהוא כשמלה פרושה וקרום דק יש עליו ונקלף החלב מעל הבשר בקל שאלו הם סימני חלב בחלב [נ"א כחלב] המכסה את הקרב (חולין מ"ט ב'), אבל שומן אליה ושומן יותרת אין צריכין מיעוט אף על פי שכמותו כשר ליקרב לפי שהם אינן דומין כלל לשאר חלב האסור, (או) [ו]כשהן קריבין אינן קריבין בתורת חלב אלא בכלל אליה ויותרת המה (חולין צ"ב ב' תד"ה אמר ע"ש), ולא הוצרכנו לטעם זה להתיר חלב האליה שהרי נלמד זה ממה שנאמר כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו למה הוצרך אם לומר פרט לחיה מאשר יקריבו נלמד זה אלא ללמדך שכל חלב שאין שוה בשור (או) [ו]כשב ועז אינו חלב וחלב האליה אינו קרב אלא בכבש בלבד (כריתות ד' א' ע"ש) וכן מפרש בפרק כל הבשר (חולין קי"ז א'), אבל לשומן יותרת הוצרכנו לטעם שביארנו.
